כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי אֶת עַצְמִי בֶּאֱמֶת הִבְחַנְתִּי שֶׁהֶחֱשִׁיבָה

שֶׁלִּי יכוֹלָה לאֻמְלָל אוֹתִי

.ולְאַכְזֵב אוֹתִי מְאֹד 

אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְגַיֵּס אוֹתָהּ לְשֵׁרוּת לִבִּי

הִיא פּוֹגֶשֶׁת פַּרְטְנֵר חָשׁוּב וַאֲמִתִּי- וּלְזֶה קוֹרְאִים

“חָכַמת הַלֵּב”

​

צ'ארלי צ'אפלין